מקור המחול המזרחי במספר מדינות ואי לכך קיים מגוון רחב של סגנונות המוסיף לקסם של
מחול זה. כאשר בוחנים את היסודות הפולקלוריסטיים של המחול, נוכל לאתר יותר סגנונות ממדינות:

קברט מצרי מודרני  

מחול אלגנטי, "בשליטה", מעודן ולעיתים קרובות כולל "בלט". הדגש הוא על שליטה בשרירים והתנועות הן קטנות ומופנמות – "Less is More".

קברט טורקי

לעומת הראשון – נמצא מצידו השני של התחום. מחול בו הרקדניות לרוב מצועצעות ותנועותיהן גדולות וארציות. עיקר התנועות הן של האגן והירכיים. הרקדניות הטורקיות חשופות מאד בלבושן אך הסגנון אינו מחייב זאת – "Anything Goes".

קברט לבנוני

מצוי בין הסגנונות הטורקי למצרי. סגנון דרמטי, אלגנטי עם שינויי כיוון, שימוש בפוזות והשפעות של בלט.

באלאדי  

ריקוד שמקורו באזורי הכפר במצרים וזהו גם מקצב מוסיקלי ולבוש הקשור למסורת העממית המצרית. הלבוש המסורתי הוא גלימה עם חתך בצד אחד או משני הצדדים (Caftan) – שמלת באלאדי ומטפחת ראש משולשת.
מקצב הבלאדי מופיע במשקל של 4/4 והוא וריאציה של מקצב מקסום: דום-דום טק דום טק.
ריקודים פולקלוריים מצריים רבים כגון ריקוד המקל והסל, מוגדרים כבאלאדי.
ה"תחתיב" הוא ריקוד קרב גברי הנרקד עם מקל ארוך, שמבחינה היסטורית נעשה בו שימוש בקרב.
כאשר סגנון הבאלאדי "עובר" לבמה הוא הופך לבאלאדי אורבני שבו הלבוש נוצץ יותר.
הבלאדי הוא ריקוד שמח ומלא חיות. מופיע בנפרד או כחלק מריקוד ארוך, הרקדנית מופיעה ויוזמת לעיתים אינטראקציה כלשהי עם הקהל.

סעידי  

הריקוד הסעידי מתייחס באופן ספציפי לאזור בדרום מצרים הנקרא "El Saaid".  המקצב הידוע בכינויו סעידי, דומה לבאלדי בהחלפת דום בטק: דום-טק דום דום טק.
הריקוד הסעידי הוא יותר ארצי מריקוד הבלאדי, כשלעיתים קרובות בסגנון הסעידי, כלי הנגינה המלווים הם יותר מסורתיים, כגון הרבאב – כינור עתיק ובעיקר המיזמאר – כלי נשיפה.  אחד מהריקודים הנפוצים המקושרים לסעידי הוא ריקוד המקל.
גם בסגנון הסעידי, הלבוש המסורתי, הוא שמלה, בניגוד לחליפת קברט בעלת שני חלקים.
כמו בבאלאדי, בדרך כלל, על האגן לובשים צעיף והראש מעוטר במטפחת, כששימוש בתכשיטי מטבעות, נפוץ ביותר בקרב ריקודי פולקלור אלו.

מחול צועני  

מקורו בהודו והוא נדד עד למזרח התיכון ולאירופה.  ה"גאווזי" היו במקור רקדני רחוב צוענים מצריים.
הריקוד נרקד עם סאגאת והדגש הוא על תנועות אגן.
כמובן יש סגנון ריקוד צועני טורקי, סגנון צועני רוסי וכדומה.

חאליגי  

ריקוד מדינות המפרץ הפרסי וערב הסעודית. הרקדנים לובשים גלימה רקומה ומקושטת הנקראת"thobe nashal" .
מרבית התנועות מרוכזות בכתפיים וטלטול השיער.

מחול פרסי  

בשונה ממרבית הריקודים במדינות המזרח התיכון, ריקוד זה נרקד עם מעט תנועות בטן וגלים.
לעומת זאת, תנועת הזרועות האצילית, שימי של הכתפיים והסיבובים הם דומים.

חאגאלה  

ריקוד פולקלורי הנרקד על ידי הבדואים במערב מצרים, לעיתים קרובות בעונת קטיף התמרים – עונת החתונות באזור זה.
הגברים מוחאים כף ושרים יחד והרקדנית – אשה, נעה לפניהם בצעדים קטנים, יציבים כשניתן דגש לתנועות האגן.
סגנון זה מציג את הכוח והעושר בעולמן של הנשים ומצביע על יופיין ואצילותן
כאדם אינדיבידואל. סגנון זה קיים גם בעירק, לוב ועוד.
הרקדנית לובשת שמלה ארוכה ופשוטה עם שרוולים ארוכים ובד עם קפלים רבים סביב המותן.

שאאבי  

סגנון של ריקוד רחוב עירוני, יותר מודרני ומשעשע.
דומה לבאלאדי, אך נרקד עם מוסיקה מהירה וקצבית ויתר.

אסכנדריה  

סגנון של ריקוד פלרטטני אלכסנדרוני עם צעיף גדול "מאלייה" העוטף את הרקדנית.

זאאר  

סגנון של ריקוד טקסי הנרקד בטקסים דתיים. מתחיל בקצב איטי ובהדרגה מגיע לקצב ומצב של טראנס הכולל הצלפות שיער.

פאלאחי  

סגנון של ריקוד הכולל בעיקר שימי וצעדים מהירים חגיגיים מלווה לעיתים בחבישת צעיף מטפחת פונפונים.

זאפה  

ריקוד חתונה המלווה בדרך כלל במתופפים רבים ונגני מיזמר.

שאמאדן  

ריקוד הנרקד עם נרות על הראש ותנועות קלאסיות.

כמובן, יש סגנונות נוספים:

מסטיקה, ראקאס, קרשילמה ושיפטטלי שמקורם בטורקיה
שיקאט, גוודרה ואנדלוסי שמקורם במרוקו, אלג'יר וספרד ועוד